תסלחו לי השנה, אם לא אבקש סליחה וירטואלית מקושטת בסמיילי, כי אני לא מאמינה בזה, אני מאמינה במעשים שלנו כחברה כלפי האחר, למילים יש משמעות, להתנהגות שלנו יש השלכות, וכשנשכיל להבין זאת, הכל יהיה פשוט יותר.
אנו ניצבים בפתחו של יום הכיפורים, יום חשבון הנפש של כל אחד ואחת מאיתנו, ביום זה כולנו מקווים שהקב"ה ימחל לנו על כל חטאנו ונגיע נקיים לתפילת הנעילה. ישנם כאלה שמתחילים את תיקון הנפש שלהם מול בורא עולם כבר בראש חודש אלול, בסליחות, יש אחרים שעושים זאת ב"עשרת ימי תשובה," וכאלה שעושים זאת בערב יום הכיפורים, אף אחד מאיתנו לא יכול לומר מי צדיק יותר ומי צדיק פחות, זהו חשבונו של בורא עולם ואנו קטנים מידי בכדי להיכנס לחשבונותיו. בכל יום כיפור אני רואה כמה הרשעים הכי גדולים מתחננים לחסדי שמיים, מבקשים מחילה ומבטיחים כי השנה הבאה תהיה טובה יותר. אך רגע אחרי שהסתיימה לה תפילת הנעילה, עולם כמנהגו נוהג, מה שהיה הוא שיהיה, אך בהחלט צריך לומר כל הכבוד לעם היהודי, על היכולת להתחנן לחסדי האל, להתנצל בפניו על חטאים ולהבטיח לו להיות טובים יותר. אך כמה מאיתנו באמת מסוגלים לעשות את זה בינינו לבין עצמנו? כמה אנו באמת מסוגלים לבקש סליחה טהורה מחבר שפגענו בו, או להתחנן למחילה מחבר אחר? קשה לנו, כי כאן האגו משחק תפקיד, אין לנו בעיה לזרוק את האגו מול בורא עולם כי אנחנו אפס לעומתו, אך קשה לנו לומר בקול שהחבר שלנו אולי טוב כמונו, או חלילה יותר מאיתנו, כאן אנחנו לא מסוגלים להראות גדלות נפש, אנחנו אולי מבקשים מחילה, השאלה אם אנו מבקשים אותה בכדי לצבור נקודות זכות ביום הדין או שאנו באמת רוצים בה, ואם כל כך רצינו בה, למה דווקא ביום הדין אנו נזכרים לומר אותה?
לנו אנשי התקשורת, יש לעיתים חשיפות או תחקירים שעלולים לפגוע באדם זה או אחר, אך לא במזיד, אנו פשוט מביאים את האמת לציבור, אני יודעת שבמהלך שנות עבדותי כעיתונאית פגעתי בלא מעט אנשים, אך לא באופן אישי, אלא מקצועי, מי שלא היה בעל עניין ציבורי בכלל לא הוזכר בכתבות שלי, והרבה נוטים לקטלג את עבודת העיתונאי כ"לשון הרע", אמר לי פעם אחד הרבנים כי העיתונאי בתקופת הסנהדרין היה פסול עדות מרוב שהיו לו המון עבירות של לשון הרע. ואני שואלת את עצמי, אם לא נחשוף לא נביא מידע לציבור ולא נבקר, נהיה טובים יותר? מי אמר שהאמת שאנו כותבים גרועה יותר מהשחיתות עצמה שנחשפת על ידנו? לדעתי, הבעיה של האנשים היא לא עם התקשורת הפורמלית, שנוהגת על פי כללי אתיקה ברורים, אלא עם התקשורת הלא פורמלית, הרשתות החברתיות הפכו את כולנו לסוג של מובילי דעת קהל, האינסטגרם ממש השחית אנשים, הטיקטוק חירפן אותם והחיים שהיו בדור הקודם כבר לא יהיו לדור הצעיר וכולי צער עליהם ועל המציאות בה הם גדלים, שמתחילה ומסתיימת במסך, מרימה ומפילה, מחזקת ומשפילה, אני חושבת ששם הכל מתחיל, כשנדע להתבונן באחר, בלי קנאה או צרות עין, החיים של כולנו יהיו טובים יותר, ולכן תסלחו לי השנה אם לא אבקש סליחה, כפי שכתב המשורר, נעם חורב, כי השנה אנו צריכים לבקש פעמיים סליחה מבורא עולם, פעם אחת על החטאים בינינו לבינו, ובפעם הנוספת, סליחה, שאנו לא מצליחים להיות האם המאוחד והמיוחד שהוא קיווה שנהיה, אולי אנו זקוקים לקצת עזרה מלמעלה. מי ייתן ותהיה לכולנו חתימה טובה וצום קל.