בחג הזה, כשנשב מסובין בשולחן החג, ארבעת הקושיות לא יהיו מובנות מאליהן, כי הפסח הזה כולנו נשאל את עצמנו מה נשתנה ומה חסר. החלטתי לחזור אחורה בשנה ולראות מה נשתנה הלילה הזה באשקלון, לטוב ולרע.
ביום שני בערב, ישבו כולם לשולחן החג, מי במתכונת מצומצמת, מי במתכונת מורחבת, משפחה, חברים, חלקם מארחים, חלקם מתארחים, אחרים דווקא בוחרים לעשות את החג מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ואחרים דווקא השנה, רוצים להרגיש הכי בבית. לא משנה היכן נשאל השנה את הקושיות, משנה שנבין כי הלילה הזה, השתנה כל כך הרבה.
הבנים והבנות שלא ישובו:
28 קורבנות של 'חרבות ברזל', שרובם נטבחו ב – 7 באוקטובר, ועוד נעדר שכולנו מייחלים לשובו. הטבח בשמחת תורה גבה מחיר יקר מהעיר אשקלון. חיילים ואזרחים שנרצחו ביום הטבח ועוד שני לוחמים שנרצחו מאוחר יותר. הנרצחים היו חוגגי ה'נובה', דייגים מ'זיקים' וחיילים שהיו בבסיסם או בדרך לבסיס. הלילה הזה, בשולחן החג בעיר אשקלון, יהיו חסרים 29 מבניה ובנותיה של העיר אשקלון, לי באופן אישי יהיה חסר בני גניש ז"ל, בן משפחה שהיה כל כך משמעותי עבורנו, והזמן לא מרפה געגוע, במיוחד כשמדובר במוות כל כך מיותר וברצח אכזרי שלא היה כמותו בכל שנותיה של מדינת ישראל. משפחות רבות יחגגו את החג ברגשות מעורבים, ומשפחה אחת, משפחתו של אלכס לובוב עוד תוסיף לשאול האם מחר הוא יחזור משבי חמאס.
שכונה חדשה:
לצד הכאב שלא יעלם, אשקלון גם מתחדשת, שכונת עיר היין התאכלסה בקיץ האחרון ומתפתחת בקצב מהיר עם בתי ספר, גנים, בתי כנסת, ובניינים שמתאכלסים כל כך מהר. השכונה הוסיפה לעיר מאות משפחות חדשות שעברו להתגורר באשקלון, רובן משפחות צעירות. שכונת עיר היין עדיין בהתהוות, ועוד תתפתח עם גשרים, פארקים, מוקדי בילוי ומסחר, ובינתיים ניתן רק לראות את הפוטנציאל שבה ולהתפלל שהחזון יתקיים בה במהירות.
שגרת מלחמה:
המלחמה לא הסתיימה, הבוקר של שביעי באוקטובר והבקרים שהגיעו אחריו ייחרטו הייטב בליבם ובראשם של תושבי אשקלון, האזעקות הבלתי פוסקות, המט"חים מעל שמי אשקלון, היירוטים שהתפספסו, הנזקים העצומים והחרדות של ילדי העיר. הנהירה של התושבים מבתיהם למקומות מסתור, הפחד של דיירי השכונות הוותיקות, העדר המיגון שניכר לעין בתקופה הזו, ואי הוודאות. למידה מרחוק, ופספוס הילדות. עוד ידברו רבות על ההשלכות של המלחמה הזו על ילדנו בעתיד. ומה שעוד לא השתנה, זו העובדה שאנו עדיין במלחמה.
מועצת עיר חדשה:
לצד התופת, השגרה חייבת להימשך, וגם הבחירות המוניציפליות, למרות שנדחו פעמיים, יצאו בסוף לדרך, אמנם הרכב הנהלת העיר לא באמת השתנה, הכל נותר כשהיה, אותו ראש עיר, אותה סגנית, אותו ממלא מקום. השינוי הבולט הוא דווקא באופוזיציה שהתחלפה ונעשתה מעניינת, אופוזיציה לוחמנית שנראה כי לא תעשה חיים קלים לשלטון הנוכחי. אופוזיציה שמורכבת משבעה חברים שמגיעים על מנת להשמיע את קולם. זה יהיה מעניין.
בפסח הזה, נשאל הרבה "מה נשתנה", ונבין כי הכל השתנה ושום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר, ולנו נותר לקוות כי בשנה הבאה הקושיות יהיו אופטימיות יותר וידברו על בניה מחדש, צמיחה, שגשוג ושקט אמיתי מהדרום והצפון. כי עד שזה לא יקרה, לא ניתן לומר באמת כי אנחנו בני חורין.