הזעם והזלזול השבוע במורים הכעיס אותי כל כך שהבנתי שאני עובדת בתפקיד הכי פחות מוערך וכפוי טובה בישראל, היו רגעים שחשבתי האם זה שווה את זה. אבל אז שוב נזכרתי בקולו של ילד ולא של מבוגר, שהזכיר לי שאני עובדת אצלו ולמענו ולא אצל הורים ממורמרים
השבוע יו"ר הסתדרות המורים עוררה זעם בכל הרשתות החברתיות בראיון שקיימה בתכנית החדשות עם קרן מרציאנו ויונית לוי, בן דוד באה להגן על המורים שהפכו לשק חבטות מאז תחילת המשבר, אך אופן העברת דבריה לא היה נכון ויצר אנטגוניזם אצל הציבור וכן שירות רע למורים כאילו הם נצלנים שלא מבינים את המצב ולא מוכנים לתרום למשק הישראלי. מאותו רגע, כולנו המורים הפכנו להיות שק חבטות אפילו של כאלה שאין להם בכלל ילדים במערכת החינוך, פתאום זלזלו בנו, פתאום קראו לנו סחטנים, נצלנים ואוכלי חינם. רק השבוע הבנתי כמה תפקיד המורה הוא כפוי טובה, ובשביל מה בנאדם באמת צריך את זה? ללמוד הוראה, תואר לעבוד כל יום שמונה שעות בבית ספר ועוד כמה שעות טובות בבית, ללוות לטיולים גם בשבתות, לפגוש הורים ולדאוג 24/7 לתלמידים שלך, איפה הם כשהם לא בבית ספר, מה הם עושים? לתלמיד הזה יש בעיות בבית איך אני עוזר לו? ועוד ועוד. יכולתי להיעלב, או פשוט לעמוד מול המראה ולהזכיר לעצמי למה הלכתי להיות מורה, מה שבטוח זה לא היה בשביל הכסף ובטח לא בשביל החופש הגדול שאני מבזבזת הרבה זמן ממנו במפגשים עם תלמידים והכנת תוכנית לימודים. ישבתי לי ודפדפתי בטלפון ופתאום קפצה לי הודעה ששלח לי תלמיד בחג הפסח, בזו הלשון: " אזז קודם כל רציתי להגיד לך שמתגעגע כבר לצעקות שלך לטלפונים בבוקר להכל. רוצה להגיד לך תודה על מי שאת, על החינוך שהבאת לי על בגרות(בגרות בשני המובנים) שבזכותך יש לי אם לא את אין לי לא בגרות נפשית ולא בגרות על דף!!! בעקרון את יודעת כבר שכולם אוהבים אותך ולא יודעים מה היינו עושים אם לא את (כולם בקידום או עובדים) אני מודה לך על ההשקעה שלך בי על זה שאת לא מתייאשת ולא התייאשת עד היום למרות שהבאתי לך את כל הסיבות לכך שתתייאשי ממני מודה…. קיצרר תודה אחת גדולה"
פתאום הבנתי, לא הציבור הממורמר שמקליד דברי שנאה נגד המורים הוא המעסיק שלי והשכר שלי, אלא התלמידים שלי, תלמיד כזה, שעד כיתה י' הסתובב בתחושה שהוא לא שווה הרבה, תלמיד שלא ויתרתי עליו גם כשהוא ויתר על עצמו, וכן, אף אחד לא משלם לי להביא אותו כל יום מהבית, אף אחד לא משלם לי להיות איתו בקשר בחופשות, ואני לא דורשת את זה, לזה קוראים שליחות, אבל את מה שבחרו כולם לראות בשבוע האחרון זה את חופשת יולי אוגוסט, את הרצון שהמורים ישמשו שמרטפים לילדיהם בזמן שהם יוצאים לעבודה, כי חודש בבית עם הילדים הפרטיים שלהם, שהם קיבלו כמתנה כל כך גדולה זה יותר מידי, אני מבינה את כעסם של ההורים, הם צריכים גם לצאת ולפרנס, וזה קשה כשיש ילדים בבית שזקוקים להשגחה, אך ההורים חייבים להבין, שאם המורים ילמדו את ילדיהם בחופשת הקיץ, ספק אם תהיה להם סבלנות ללמד אותם במהלך השנה, ואף הורה לא היה רוצה מורה שחוק לילד שלו, ואל תאמרו את הקלישאה אז שלא יעבוד בהוראה, הבעיה היא שהשכר בהוראה לא בשמיים ולכן אין כל כך הרבה דרישה שניתן למיין, העובדה שמעט גברים בוחרים בתחום הזה אומרת המון. לכן, אני חושבת שלא צריך יותר מידי ללחוץ על המורים, כי בסופו של דבר אדם לא מוערך נוקט בצעדים שונים, כמו עזיבה, חוסר אכפתיות וכדומה, ולא הייתם רוצים מורים כאלה לילדים שלכם. החופש הגדול היה מאז ומתמיד וקיים בכל העולם אני לא חושבת שמישהו ישנה סדרי עולם, כמו שלא יבטלו שרים בממשלה. לכן עדיף להתמודד עם זה בפתרונות יצירתיים, כמו בית ספר של החופש הגדול, שדרך אגב, ילדים בכיתה ב' כבר מעדיפים להישאר לבד בבית ולא להיות שם בחופש הגדול, וזכרו, זה זמני, הילדים גדלים כל כך מהר שאתם עוד תתחננו להיות איתם בזמן איכות. ובנוגע לי, אין לי ילדים קטנים, אין לי בעיה להיות בבית הספר ביולי ובאוגוסט, אך האם תוכלו להבטיח לי שאוכל כמוכם לצאת במהלך השנה לטיול בחו"ל? על חשבון הילדים שלכם?! חומר למחשבה.