גזר הדין של איתמר שמעוני לא היה מידתי ביחס לעבירה בה הורשע, הבעיה היא שבעשור האחרון, בית המשפט מאמין שהציבור מעדיף שיחמירו כל כך עם עברייני מס ושלטון מאשר עם העבריינים המפחידים באמת שמסתובבים בחוץ ומאיימים על הביטחון האישי שלנו, ממתי השתנו כל כך הנורמות בחברה הדמוקרטית?

יום ראשון השבוע נגזר דינו של ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני, אני יודעת כי רבים מתושבי העיר הרכינו ראשם לנוכח העונש הגדול שקיבל, אני הייתי אחת מהם. אין זה סוד שאנו חברים, אני לא הסתרתי זאת מעולם ואני גם לא מתביישת בכך, משום שאני בחרתי להיות חברה של איתמר האדם, ולא איתמר הפוליטיקאי, ובתור אדם הוא אחד האנשים המקסימים שהכרתי, יכול להיות שהפוליטיקה לא עשתה לא טוב, אולי השחיתה אותו, על כך ישנם דברים לכאן או לכאן, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הוא היה ביצועיסט, כי הוא היה הדבר הכי טוב שקרה לאשקלון, אולי הוא טעה בדרך, אך בינינו, מי לא טעה? ואני לא מאמינה שיש ראש עיר אחד שלא מעד כמה פעמים, המזל של האחרים שהם לא נתפסו, שלא תבינו, אני נגד שחיתות ונגד עבריינים, אך בתפקיד רם כמו ראש עיר, ישנם המון מעידות והמון פיתויים, ביש המזל הגדול של איתמר היה שהוא היה מחוצן מידי, אולי קצת גם הרגיז אחרים עם הרצון שלו לישר דברים בעיר שהתנהלו בצורה עקומה, או אולי העובדה שלא שם מימינו ומשמאלו אנשים טובים מספיק, או נאמנים מספיק, אך כל זה שייך להיסטוריה ואת הנעשה אין להשיב. אין ספק שעל מה שעשה שמעוני בעבר הוא שילם ובענק, הוא מנהל משפט ארוך, מתסכל, מורכב שנמשך חמש שנים, בזמן זה איבד את עבודתו, הפסיד בבחירות, הוציא המון כספים וכעת גם הורשע בעונש כל כך גבוה לכל הדעות, הרי על שמעוני לא באמת נגזרו ארבע שנים אלא נגזרו תשע שנים, משום שהחל מהיום שנעצר, הוא סוג של אסיר, לא משנה אם הוא חוזר הביתה ללון בסוף הדיונים, החיים שלו נעצרו. יצאתי החוצה מהמשפט וראיתי את הפרקליטות, כל כך גאות בעצמן, כאילו הן מינימום אבי חימי, שתיים כל כך בינוניות שלא הצליחו אפילו לומר משפט אחד כמו שצריך מול המצלמה ונאלצו לבקש מכל העיתונאים שימחקו את הצילום ויצלמו שוב, אחרי שהן עשו חזרות, והן מסתובבות מחוייכות כאילו עכשיו חזרו מפעילות מודיעין בשטח אוייב, שתי פרקליטות שספק אם יפתחו מחר משרד פרטי מישהו ירצה שהן תייצגנה אותו, הן לא באמת ניצחו, הרי מתחילת המשפט העונש וההרשעה היו ידועים מראש.

הפרקליטות: קרן והילה, מרוצות מהצלחתן המסחררת. נו באמת

איתמר לא זכה למשפט צדק, עצם העובדה שהמינוי של השופטת בתיק לא היה חוקי, שהיא לא זו שנתנה את העונש למרות שגזרה את הדין נראה מגוחך, היו כל כך הרבה סימני שאלה מסביב שאף אחד לא בדק. אני מסתכלת סתם למשל על כל המעבר לעידן טכנולוגי, תתארו לכם מחר שבית המשפט יתנהל על ידי רובוט, שיקלוט את נתוני העבירה, עדויות וראיות, אם היה דבר כזה, מה היה באמת מקבל איתמר שמעוני במשפט שכזה? במילה אחת – זיכוי. אך ככל שהמשפט היה מתוקשר כך השופטים החמירו יותר, הם פשוט ראו בו שעיר לעזאזל ואולי הוציאו עליו את כל העצבים שהם חשים בכלל כלפי ביבי, הרי אך תסבירו את הפסקה המיותרת שהכניסה השופטת בהכרעת הדין שמדברת על סיקור אוהד, למרות שזה לא היה חלק מכתב האישום. 

ניסיתי להבין השבוע איך זה שבית המשפט בכלל לא רואה את התמונה הכוללת, את רצון העם ובטחון התושבים. איך ייתכן שאדם שניסה לרצוח את אשתו מקבל עונש פחות משמעוני, איך ייתכן שפדופיל שהטריד קטינות מקבל עבודות שירות? מי קובע את אמות המוסר? איך יכול להיות שהמדינה הזו, רק כשנוגעים לה בכיס ומעלימים ממנה את הכסף שהיא גם כך חולבת ממך, היא מתעוררת ומענישה בחומרה? ממתי הכיס הפך לדבר הכי מרכזי בערכי המדינה? מתי שופטי בתי המשפט יצאו אל הציבור וביררו איתו מה מפריע לו יותר, ראש עיר שלקח שוחד מקבלן שיבנה בעיר מרכזי חנויות, או עבריין שמפוצץ להם רכבים באמצע היום בכביש? התשובה ידועה מראש, אך כנראה שמעדיפים להתעלם ממנה, כי מאסר של ראש עיר מצטלם טוב יותר. 

במהלך הדיון, ראיתי איך השופט קורא את גזר הדין בקרירות, מהירות, הוא אפילו לא הרים את ראשו בכדי להסתכל בעיניים של אותם אנשים שהוא גוזר את דינם בענישה מוגזמת מידי, הוא לא התעלם מהעובדה כי הנאשם הראשי, איתמר שמעוני, עשה רבות למען אשקלון והביא אותה למקומות שאף אחד לא הביא קודם לכן, הוא לא התעלם מהעובדה כי הוא אבא לחמישה ילדים קטנים, אך זה לא הפריע לו לשלוח אותו לכלא לתקופה כל כך ארוכה. אחרי הדיון הבנתי משהו אחד, לא לחפש את הצדק וההיגיון בבית המשפט, ולכן לא יודעת עד כמה הליך ערעור יעזור לשמעוני, אני דווקא בטוחה כי הוא יזיק לו, משום שכל עוד המשפט מתוקשר, שמעוני יהיה השעיר לעזאזל של כל המערכת.

עצוב לי שכך זה מתנהל, עצוב לי על איתמר ומשפחתו, אך יותר מכל עצוב לי על העיר אשקלון שהפסידה אותו. אני מאחלת לו באמת שמכאן הוא רק יצמח ויתעצם, לא למען העיר, אלא למען הדבר המדהים ביותר שיש לו, היצירה הכי טובה בחייו, חמשת בניו המדהימים שכל אחד מהם תפס את ליבי מהרגע שראיתי אותו.

השאר תגובה