'יום המשפחה' התקיים השבוע. זהו יום בשנה שמעניקים לנו, לאנשים העסוקים והחומריים כל כך, לעצור לרגע ולהתעסק במשהו משמעותי באמת. בעבר, זה היה 'יום האם', המשפחות החדשות של המאה ה-21 הובילו לשינוי המודל והיום, כל מי שהוא "שניים", זה כבר יום משפחה. לכן, מאחלת לכל אחד מאיתנו להיות לפחות "שניים", השנה החולפת הדגישה כמה זה חשוב.
את 'יום המשפחה', מרגישים בעיקר הורים לילדי הגנים או הכיתות הנמוכות, שם דואגים לציין עבור ההורים את הקסם של המשפחה, את ההתרגשות שהילד הפעוט יוצא מהגן עם שי אישי להורים, לא משנה שהוא לא ממש עבד עליו והגננת הזמינה אותו מחנות כלשהי, אך מספיק שיש על השי סממן הכי קטן של הילד, ההורה כבר נמס והיום הזה הופך להיות כל כך מרגש. ההורים השנה פחות זכו למשהו מוחשי, אך את השנה הזו בתוך המשפחה הם לא ישכחו לעולם, יכול להיות שהם גם לא יהיו אותם הורים אחרי השנה הזו.
בעבר, כינו את היום הזה "יום האם", יום הוקרה לאמהות שמגדלות ומטפלות. בעשור האחרון, אולי לפני, שינו את המודל ונתנו לנשים את "יום האישה" ואת "יום האם" הפכו ל"יום המשפחה", כך שכל מי ששייך למשפחה ירגיש שזה החג שלו. ישבתי לחשוב זמן רב על כך ושאלתי את עצמי, מי הגאון שחשב על זה? מי סוף סוף הבין ש"יום האם" היה יום כל כך לא רגיש עבור אותם ילדים שגדלו רק עם אבא, או עם סבא וסבתא, או עם אחים. איך 'יום האם' עשה עוול לאותם ילדים שהאמהות לא תמיד יכלו לבוא לפעילות של אמהות וילדים בבית הספר. איזה חוסר רגישות גילו פעם.
לפני זמן מה חשבתי, שמי שהחליף את הקונספט אולי שמע את התפילות שלי בכיתה ה', באחד מ'ימי האם', כשאימא שלי לא יכלה לבוא משום שעבדה ושלחה את אבא שלי, לכיתה עם שלושים ילדים, 29 אמהות ואבא אחד לא קשור. רציתי שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותי. כעסתי כל כך, ודווקא על אבי ז"ל שלפחות היה שם. הוא ניסה שלא ארגיש לבד, אך הרגשתי הכי לבד שיכול להיות ילד וכל כך שנאתי מאותו יום את היום הזה. כמה שנים מאוחר יותר, אני קוראת שזה כבר "יום המשפחה", לא 'יום האם'. שמחתי בשביל ילדים אחרים, שאולי בעידן של היום, האמהות שלהם עסוקות בקריירה וכך אולי לא ירגישו מוזר אם אבא שלהם יבוא איתם לפעילות.
אך נראה לי שהמודל הזה לא השתנה בגלל משאלת לב של ילדה קטנה. אני חושבת שזה יותר עמוק, הרי המציאות היום השתנתה, האימא של אתמול, זו לא האימא של היום והאבא הוא כבר יותר ממפרנס קשוח, הוא דמות מחנכת ומגדלת, וכנראה בגלל המשפחות החדשות שנוצרו לאחרונה בעולם, היה צריך לשנות את התפיסה. כי מה יעשה ילד שיש לו רק שני אבות? 'יום המשפחה' בא בעצם לציין את כל מי שהוא יותר מאחד. אם חד הורית שפתאום הפכה למשפחה בזכות התינוק שהיא אוחזת בידיה, או אמהות שמתגוררות במשותף ומגדלות יחד ילדים. אבות חד הוריים וגם משפחה מסורתית של פעם, אבא, אימא וילדים. כנראה שמה שהופך אותך למשפחה, זו העובדה שיש איתך עוד מישהו שחולק עימך את חייו, או הילד שלך או בן הזוג. וזה מרגש ומקסים בעיניי, משום שהסתיימו התבניות של פעם. היום, משפחה זה המקום בו אתה מרגיש הכי בטוח ומוגן ויודע שהיא תהיה שם גם כשתפשל, גם כשתאכזב וגם כשתצליח. אלו אנשים שאוהבים אותך ללא תנאים ולא משנה אם הם סטרייטים, הומואים, או חד-הוריים. ודווקא עכשיו, שכולנו קפסולה משפחתית, אין מתאים מזה לשמוח עם אלו שלצדנו, ולא משנה אם הם קשר דם, סטרייטים, לסביות, דתיים, חילוניים – העיקר שהם חלק מהחיים שלנו. יום משפחה שמח.