כל כך הרבה תוכניות ריאלטי חסרות תוכן מציפות לנו את המסך, אין סוף תכניות חדשות מוטות ולעיתים אף מלחיצות, והמון אלימות, עד שפעם בשנתיים מגיעה תוכנית  שכולה תום ואיכות ומזכירה לנו שעוד אפשר לעשות טלויזיה טובה

התוכנית 'בית הספר למוסיקה' היא ללא ספק אחת התוכניות היפות ששודרו בעשור האחרון בטלויזיה המסחרית של ישראל. מאז שחלף לו מן העולם פסטיבל שירי הילדים, ששודר בשנות השבעים המאוחרות ועד אמצע שנות ה – 80 , אין באמת ביטוי לילדים מוכשרים על המסך הישראלי, ואם כבר הם מופיעים בהצגת ילדים או בפסטיגל העכשווי הבומבסטי הם כמעט ולא בולטים, משום שהמועצה לשלום הילד לא מאפשרת העסקת ילדים המון שעות על הבמה, מעניין איפה הייתה המועצה הזו בשנות ה-80 ולמי זה הפריע באמת? ואז, יוצר גאון החליט להמציא פורמט, 'בית ספר למוסיקה' ולתת לנו ליהנות מהילדים הכי מוכשרים בארץ, כבר ארבע עונות אנחנו מתרגשים איתם, מתאהבים בילדים, אך יותר מזה, אנו מתאהבים בתום שלהם, בעובדה שהם עוד לא התקלקלו, ומתרפקים על הנוסטלגיה של שירי ארץ ישראל היפה והטובה. השירים שמזמן כבר לא בפלייליסט של בני הנוער.

אני לא אשקר, אהבתי את הפורמט הקודם של ביה"ס למוסיקה, את האודישנים הצנועים ולא את סגנון הכוכב הבא, אך אני מבינה את הרצון לשנות ולהתחדש, בעיקר כשסגל המורים והמנחה משתנים, רק מקווה שלא יהפכו את התוכנית, כמו הכוכב הבא, לתוכנית עם מוסיקה לועזית, את זה פחות אהבתי, עד כה אף ילד לא נבחן בשיר לועזי ומעט התאכזבתי לשמוע הפעם שניים מתוך השמונה שכבר נבחנו מבצעים שירים בלועזית, השירה העברית יפה, יש לתת לה במקום בכל תכנית ישראלית. אך למעט הדבר הזה, באמת שזו אחת התכניות היפות והערכיות שיש. כשילד בבית ספר למוסיקה מבצע את השירים של נחום היימן או חיים חפר, ולמחרת דור שלם מזמזם אותם, ביה"ס הצליח היכן שרבים לפניו נכשלו. אני ממתינה כל עונה לתכנית ולעיבודים המיוחדים לקלאסיקות ישראליות, ויודעת כי דרך הילדים זה נשמע מרגש יותר ואולי אפילו יותר משכנע, כי בינינו, כמה אנשים שמעו את השיר 'יונה עם עלה של זית' לפני ששלמה זיכל ואדי שוקחה מהעונה השנייה ביצעו אותו? מי שמע בעשור האחרון נורית גלרון או את השיר שלה 'נפרדנו כך' לפני שהילדים ליאן בירן וגלעד יחיא ביצעו אותו? וזה מה שיפה בבית הספר הזה, שהוא מצליח להפוך להמנון שיר כמו 'ברצלונה' בביצוע של מישל כהן, וכמו 'הכניסני תחת כנפיך' בביצוע אגם בוחבוט. אני לא יודעת מה מחכה לנו בעונה הזו, אני רק שמחה שהיא קיימת, ומקווה כי למרות הקושי בעבודה עם ילדים, ההפקה לא תתעייף מלעשות כל פעם עונות חדשות, זו לא רק שעה של כיף ותרבות עבורנו הצופים, זו גם הזדמנות להגשמת חלום אצל הרבה ילדים שאילולא הפורמט הזה ספק אם היה באמת מצליחים להוציא את כישרון השירה שלהם החוצה ולהראות אותו לעולם, הסתכלתי למשל על הילד זוהר זכרוב, הוא גדל בפנימיה, אין לו ממש בית שידחוף אותו קדימה, הפורמט הזה הוא משהו עצום עבורו, ובשביל ילדים כאלה אני שמחה שהפורמט קיים, אני מאמינה כי עוד מצפים לנו רגעים מרגשים בתכנית הזו, בכל זאת זו רק ההתחלה, עוד לא הסתיים שלב האודישנים, גם ראיתי שהנבחרת גדלה מארבעה תלמידים למורה לחמישה תלמידים, מה שאומר כי מצפים לנו פרקים רבים ואנו בציפייה לקראתם, לכן טדי, אם שאלתם את עצמכם אם תוכלו להתעלות מול 'הישרדות', אז חד משמעית עשיתם את זה.

השאר תגובה