ישיבת מועצת העיר השבוע נראתה כמו משחק הכיסאות, עצוב שבמועצת העיר האחרונה, לפני הבחירות, בה דנים על נושאים שישפיעו על חיי התושבים, בוחרים כל כך הרבה נציגים להעדר, זה אומר משהו לגבי נבחרי הציבור שלנו
השבוע התקיימה ישיבת מועצת העיר מן המניין, ואחריה מיד, ישיבה שלא מן המניין, על מנת לקדם מספר נושאים חשובים בטרם יוצאת המועצה לפגרת הקיץ. מדהים היה לראות איך נראית מועצת העיר האחרונה, פחות מחצי שנה לבחירות, ללא ראש עיר, ללא ממלאת מקומו, ללא נציגי אופוזיציה שנעדרים כבר כל כך הרבה זמן, וללא כאלה שכבר חתמו הסכמים קואלציונים אך לא מראים את פניהם במועצה. עצוב היה לראות כיצד עוזר ראש העיר ממש מלקט את חברי המועצה, שומר שלא יברחו על מנת שיהיה לו רוב. שהנושאים יעברו במשמעת קואלציונית של חבורת הבובות שמרימות את ידן וסותמות את אוזניהן. בישיבה זו הבנתי באמת מי עובד בשבילנו ומי עובד עלינו. וכאן באמת אני רוצה לפרגן לסגנית ראש העיר, מיריי אלטיט, שניהלה את הדיון ביד רמה, תוך שהיא מבינה בדיוק מה היא עושה, לא מאפשרת לרעשי רקע לגרום לה לצאת מאיזון, כל הזמן אמרו שהיא הכי עובדת בעיר בזמן שכולם מתעסקים בפוליטיקה, לא הבנתי את זה אף פעם, עד אתמול. עצוב היה לראות איך אנשים שלא רוצים להתמודד עם נושאים שלא נוח להם איתם פשוט נעלמים מהישיבה, כולל ראש העיר בעצמו, הרי על מה דובר שם? הרחבת הסכם הגג והקמת תחנת כוח נוספת, ומה ההשלכות שלהם לתושבים? אחד זיהום אויר שגורם לתחלואה, בעצם שפוגע בבריאות הציבור. והשני, תשתיות בעיר, שפוגעות באיכות החיים של הציבור. אז שנציג אופוזיציה אחד יצעק כמה דקות, והחבובות ירימו את ידן ובא לציון גואל, בעתיד שילינו על ההחלטה, תמיד אלו שנעדרו יכולים לומר "לא היינו", "עשו לנו מחטף", "לא בסדר." ואנחנו נאמין, או שלא. איתי סהר אחד לבד, לא יכול באמת לשנות משהו במועצת העיר שרובה מורכבת מאנשים "שבעים", זה לא עובד, ויותר עצוב, שזה כבר לא מעניין גם אף אחד, חמישה חודשים לבחירות, לא רואים פנים חדשות שרוצות להגיע לכיסא המועצה ולשנות, כלום, מה שהיה הוא שיהיה, אף אחד לא מייצג אתכם באמת, אולי יש כמה דמויות במועצת העיר שמייצגות את הקהל שלהם, בעמותות או בתקציבים מסוימים, אך אף אחד שם לא באמת חושב מערכתית, הם מגיעים נטו בכדי לומר "אמן", אם היו יכולים לשלוח את היד שלהם לבד, אולי היו עושים זאת.
קדנציה שלמה, אין באמת דיונים, ישיבות משעממות, אין אתגר, אין שיח, מסתיימות תוך חצי שעה גג, וכולם שמחים, מרוצים, ולא מבינים אפילו על מה הם דנים. את האמת, התגעגעתי לאיתמר שמעוני ובני וקנין, איתם היה מעניין, הם נכנסו לדיונים ענייניים, הבינו על מה הם מדברים והפכו את המועצה אקטיבית יותר, יכול להיות שאף אחד מהם לא האמין אחד לשני, אבל שניהם ידעו לעשות את העבודה במועצת העיר. אני בהחלט מעריצה את תומר גלאם, שיצר מועצה כל כך צייתנית, שמאפשרת לו לממש את האג'נדה הניהולית שלו ללא כל הפרעה מנגד, ונראה שכך יהיה גם בקדנציה הבאה. מה קרה לתושבי אשקלון? שאף אחד כבר לא רוצה להיות נציג ציבור אמיתי ורואה בזה שליחות? איך קרה שהפוליטיקה המקומית כבר לא מעניינת אף אחד? עצוב שזו תחושת הציבור על הפוליטיקה בעיר, ועוד יותר עצוב שנראה שלא ממש מעניין את הציבור מה קורה בעיר. מעניין מאוד כמה מהם יתאמצו בכלל בחודש אוקטובר להגיע לקלפי, עצוב.