רוכבת בנשמה

מעט מאוד מבני הנוער בעיר אשקלון מתעסקים ברכיבה תחרותית, ולעיתים בעיר דווקא נושא הסוסים הוא הפוך מכל הקשור באיכות ותחרות, ג'וי סיבוני מאשקלון, קטפה השבוע מקום שני ומכובד בתחרות רכיבה ארצית והיא שוברת את כל המיתוסים בעיר על הסוס והאדם, גאווה מקומית בהחלט

ג׳וי דיאמנטה סיבוני (17) מאשקלון, לומדת בבית ספר לאומנויות מכיתה א'  במגמת פלסטיות (פיסול, ציור, רישום ותולדות האומנות) בנוסף למגמה האומנותית  היא מרחיבה 5 יחל ביולוגיה ו10 יחל מדעי המוח, ובזמנה הפנוי, לא שיש לה כזה, היא משקיעה את כל כולה באומנות שפחות בולטת בעיר אשקלון, אך היא עושה בה חיל, רכיבה על סוסים. פגשנו אותה לראיון רגע אחרי שקטפה את המקום השני והמכובד בתחרות הארצית לנוער. ומתשובותיה יצאנו מחוזקים, כי אם היא מייצגת את הנוער בעיר אשקלון, אז יש תקווה לעיר.

כמה זמן בתחום?

אני רוכבת בחוות צח בכפר ורבורג מגיל 11,והתחלתי להתחרות אחרי השנה הראשונה שלי בתחום

האם דחפו אותך לזה?

למעשה הרעיון של רכיבה על סוסים לא היה חדש במשפחה, אמא וסבא שלי היו רוכבים בעבר וההתעסקות והאהבה הענקית סביב סוסים הייתה קיימת מתמיד בבית. בגיל 11 החלטתי שאני רוצה להתחיל ללמוד לרכוב על סוסים והלכנו ליום פתוח בחוות צח. מהשנייה הראשונה שעליתי על הסוס, התאהבתי. מאז אני רוכבת כבר כמעט 7 שנים, 5 פעמים בשבוע.

באיזה גיל זכית לראשונה?

בגיל 12 קיבלתי את ג׳וקר, הסוס הראשון שלי, והכימיה ביני לבינו הייתה מדהימה. בזכות האהבה לתחום וההשקעה באימונים, כבר מהתחרויות הראשונות שלי ביחד איתו התחלנו לזכות ולצבור תארים ביחד במקצה גובה של 90 ס"מ.  אחרי שנתיים עם ג׳וקר קיבלתי מסבתא שלי את ג׳וניור, הסוס השני שלי, ואני מתחרה איתו עד היום בגובה של 120 ס״מ בשאיפה להגיע בסוף השנה למקצים גבוהים יותר.

איך נראה יום של תחרות?

השבוע לפני התחרות הוא שבוע אינטנסיבי מאוד, כל האימונים והטיפול בג׳וניור בנויים כדי למקסם את היכולות שלי ושלו ביום התחרות. כל ההתארגנות לתחרות מתחילה יום לפני, צריך לארגן את כל הציוד הדרוש לסוס, למלא שק עם חציר, לנקות את האוכף ולדאוג שהכל יהיה מוכן ליום התחרות. בדרך כלל ביום עצמו של התחרות אני קמה ב4 בבוקר ויוצאת מהבית כבר 5, מגיעה לחווה ומעלה את ג׳וניור על הקרון בסביבות 6.

כשאנחנו מגיעים לחווה שמארחת את התחרות אני מתחילה להבריש ולאכף את ג׳וניור ולאחר מכן הולכת להליכת מסלול לפי המקצה שלי. למעשה, יש לי חצי שעה להסתכל על המסלול, לזכור את סדר המכשולים, לתכנן את מספר הצעדים של הסוס שארצה להשיג בין מכשול למכשול ולתכנן פניות וחיתוכים קטנים כדי לעשות את המסלול בזמן המהיר ביותר. לאחר מכן, אני עולה על ג׳וניור ונכנסת למגרש החימום כדי לחמם ולהגמיש את השרירים של הסוס לפני הכניסה לזירה. סוף יום התחרות נגמר בסביבות 4-5 אחר הצהריים.

האם קיים משטר דיאטטי והרעבה?

לא יצא לי להיתקל בשיח על הנושא אבל אני יכולה לשער במה מדובר. זה לא משהו שקורה אצלי וגם לא שמעתי שזה קורה אצל אנשים אחרים מהענף. הבריאות והתזונה של הרוכב והסוס נמצאים במקום הראשון. והשאיפה היא תמיד לחזק את הגוף, לפתח את השרירים ולהגמיש אותם, לאכול בצורה בריאה ומאוזנת ולשמור על הגוף חזק. הרעבה או ירידה במשקל רק יחלישו את הרוכב ויקשו על הגוף שלו לעמוד בספורט האינטנסיבי.

על מה מוותרים כשמחליטים להיות ספורטאים?

הוויתור הוא עצום אבל הערך שאני מקבלת מהרכיבה ומהתחרויות מפצים על כך. הרכיבה דורשת ממני להשקיע בין 4-5 שעות, 5 פעמים בשבוע. היו המון פעמים שנאלצתי לוותר על מסיבות או ימי הולדת בגלל שהיה אימון חשוב לפני התחרות או שהייתי צריכה ללכת לישון מוקדם, ויחסית לנערה בת 17 זו הקרבה דיי גדולה. בהתחלה זה משהו שהיה מתסכל אותי, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שיש לרכיבה ולהשקעה בספורט בצורה מקצועית המון ערך מוסף. זה גרם לי לפתח אחריות, לנהל שגרת חיים יעילה, לעמוד בלוח זמנים ולהתמודד בצורה מצוינת עם מצבי לחץ. אז אומנם אני נאלצת לוותר, אבל קיבלתי המון כלים חשובים שישרתו אותי בעתיד.

וזה לא פוגע בלימודים?

אני משקיעה המון בלימודים והחלום שלי זה להיות רופאה, אני מרחיבה 5 יחל ביולוגיה ו10 יחידות מדעי המוח, ניגשתי לפסיכומטרי בקיץ ואני ניגשת למועד נוסף באפריל. הניסיון לשלב בין שגרת הלימודים לבין שגרת הרכיבה תמיד מאתגר, אבל עם השנים פיתחתי לעצמי דרכים שיעזרו לי לשלב בניהם כמו ללמוד בדרך לנסיעות לחווה או בדרך לתחרויות.

עוד שנה תעלי על מדים, את יודעת כבר לאיזה מסלול את רוצה ללכת?

התכנון שלי הוא לעשות שירות משמעותי בצה"ל, השאיפה היא לעשות עתודה לרפואה ולשרת בתור רופאה קרבית. אני כרגע מייצגת את ישראל בנבחרת נוער ברכיבה על סוסים אז אני לא יודעת איזה התפתחויות מפתיעות יהיו השנה. אם בסופו של דבר אחליט שזה משהו שאני מעוניינת להמשיך גם במשך הזמן של הצבא אני אנסה להוציא ספורטאי מצטיין.

איך הרגשת שנודע לך על הזכייה?

האמת שהייתי דיי מבואסת, זה נשמע קצת מצחיק אבל הייתה לי ציפייה לזכות במקום הראשון. במשך כמעט 7 חודשים כל האימונים והתחרויות התרכזו בלהביא אותי ואת ג'וניור בצורה המקסימלית והטובה ביותר לגמר הגביע. ביום הראשון של הגמר היינו מדורגים במקום הראשון עם מספר הנקודות הגבוה ביותר, אבל בסוף בגלל שנפלו 2 מכשולים, הגענו למקום השני. עודד, המאמן שלי, נהג להגיד לי משהתחלתי לרכוב שמקום שני הוא האדם הראשון שהפסיד למקום הראשון, האמירה הזו כמובן נאמרה בהומור אבל תמיד גרמה לי לשאוף למקום הראשון. אחרי שנרגעתי מסערת הרגשות שמחתי מאוד מהמקום שהגעתי אליו וסימנתי לעצמי את היעד הבא, אליפות הארץ.

מה הלאה?

היעד הבא הוא אליפות הארץ ותחרות הדירוג הראשונה מתחילה עוד שבועיים. במקביל, מתקיימת השנה המכבייה ואני מנסה לצבור כמה שיותר ניקוד כדי להשיג את כרטיס הכניסה להשתתפות. בנוסף, אני בנבחרת ישראל לנוער ברכיבה על סוסים ואנחנו מקווים שנוכל לטוס לחול ולייצג את ישראל מול מדינות אחרות.

ועוד שאלה לסיום, למה דווקא התחום הזה?

כל סוג ספורט שעושים בצורה מקצועית הוא מדהים ומרגש, אבל ספורט הרכיבה הוא מיוחד במינו בגלל השיתוף שלו עם בעלי חיים. הקשר והחיבור בין הרוכב לסוס משפיע מאוד על צורת הרכיבה ובסופו של דבר גם על התוצאות וההישגים. הספורט דורש להיות קשובים ורגישים לפרטנר נוסף שלא יכול להסביר לנו בצורה מילולית איך הוא מרגיש, ולכן אנחנו צריכים לשים לב לסימני הגוף של הסוס ולאנרגיה שהוא משדר. זה ספורט שמשלב רגישות ועדינות עם חוויה שמלאה באקסטרים.