בכל סבב לחימה, או סבב פוליטי, כל מי שמגיע אל אשקלון ורוצה להכיר אותה טוב יותר מגיע ל'קפה של רוז'ה', איך זה עם כל מה שהוא תורם לעיר, ברגעים הכי קריטיים הוא עדיין לא ראוי לתואר יקיר העיר?
כבר שנים אני שמה לב למשהו אחד די מובהק, בכל פעם שקורה משהו באשקלון ויש לו חשיבות ארצית, הכתבים, הפוליטיקאים או האורחים מגיעים אל ה'קפה של רוז'ה', שם הם מתמקמים ושם הם מקבלים את כל המידע שהם זקוקים לו על העיר אשקלון. הם מתקבלים באהבה, מקבלים אירוח ביתי, וכשמסיימים נשארים עם טעם טוב על העיר אשקלון. כך היה כשנאור ציון החליט לצלם כאן סדרה, כך היה כשהשגריר של האיחוד האירופאי החליט להגיע ולשוחח עם עיתונאים, כך היה כשגנץ נכנס לפוליטיקה וגם אשכנזי, כך היה בני וקנין וגם רוני מהצרי, כולם עולים לרגל אל נקודת האור היחידה בכל המדרחוב השומם, אל הקפה של רוז'ה, וזה לא בגלל הקפה ולא בגלל המאפה, טוב אולי קצת בגלל הדג. אבל הם מגיעים לשם, כי שם הם טועמים את ניחוחות העיר, בקטע המטאפורי כמובן, שם הם מקבלים את הנוסטלגיה של העיר עם ההווה שלה. שם הם מתקבלים כמלכים ושם אף אחד לא שופט אותם, רוז'ה האדם היחיד שיכול להצטלם רגע עם לפיד ואח"כ עם ביבי, רגע עם תומר גלאם ואח"כ עם איתמר שמעוני. הוא לא נוקט עמדה, ומחבר בין כולם, וזה כנראה מה שמושך אנשים לשם. שוב במערכה הזו, התפרסו אצלו בקפה צלמים, כתבים ופולטיקאים, שבאו לשמוע, לעודד ולצלם. והוא היה נגיש לכולם, ועושה בשעה אחת מה שעשרה דוברים עם תקציב שנתי של מליונים לא עושים.
ובכל זאת, איך זה שהוא עדיין לא קיבל יקיר העיר? משום שלצערי, בעיר אשקלון, אותם חברים פוליטיקאים שיושבים אצלו, אוכלים ומפרגנים לו, חושבים שלא מגיע לו, שהוא עדיין לא עשה מספיק בשביל העיר, ואני שואלת את עצמי, מה הוא עוד צריך לעשות בדיוק בכדי לזכות בתואר הנכסף? וזו הבעיה שלנו, לפעמים אנחנו לא רואים את הדברים הטובים שיש לנו מול העיניים. אנחנו עסוקים לראות מה לא טוב. במקום להודות לאיש שנמצא במקום הכי שומם בעיר, מקום שהעירייה מזניחה כבר שנים, מקום בו כבר כמעט אף עסק לא שורד, אנשים שוכחים מהר, נקווה שאולי הפעם, אחרי הקורונה והלחימה, תוחלף ועדת הממליצים ליקיר העיר, וישב שם מישהו צנוע באמת, שעוד לא עלה לו השתן לראש, ויבין כי יקיר העיר האמיתי הוא רוז'ה חטב.
גילוי נאות: אני מאוד אוהבת את רוז'ה ומחשיבה אותו חבר טוב.