חג השבועות כבר בפתח, והשנה, במקום שנזכה לראות את הילדים עם טנא על היד וזר על הראש, אנו לרגע שכחנו שהחג כבר כאן, מציאות הזויה של מדינה כל כך יקרה

בשנה האחרונה אפשר לומר בוודאות כי לא חווינו את אווירת החגים, הקורונה שהחלה מעט אחרי פורים ונמשכה למעלה משנה, עם אתנחתא קלה באמצע, מנעה מהילדים את כל החוויות שהם לא לימודים, כמו: טיולים שנתיים, פעילות חברתית, הפסקות פעילות ולמידה על החגים, שלא לדבר על ימי ההולדת בגן שגם פתאום נעלמו להם, והדבר שמשאיר את הילדים ואותנו שפויים נלקח מאיתנו. והנה הגיעו להם החיסונים, התחלואה ירדה, אולמות נפתחו, גני ילדים חזרו לפעילות מלאה ועד שהרגשנו שהשפיות חוזרת ואפשר לנשום, אויבנו יצאו החוצה, בזמן שאנו התחמשנו בחיסונים, הם התחמשו בטילים, ושוב, הילדים חוזרים למציאות של הזום, השעמום בבית, אך רק עם הבדל אחד קטן, השעמום הפעם הוא גם מפחיד מאוד, הדי הפיצוצים, האזעקות החזקות והחדשות המדאיגות יוצרות אצל ילדנו תחושה של פחד, חרדה וחוסר ודאות, וברגע אחד הכל התהפך, הזרים וסלי הטנא חזרו למחסן, הבגדים הלבנים הוחלפו בפיג'מה נוחה, ואת הגן החליף הממ"ד, כל כך מהר התרגלנו למציאות ההזויה הזו שלרגע שכחנו שהילדים לא לבשו לבן השנה, והילדים עצמם שכחו בכלל את חג השבועות. אני כל כך מתגעגעת לפשטות של פעם, לחג השבועות הפשוט בגן, לטנא שמורכב ממלפפון ותפוח, לזר שאמא הכינה מענפי עץ ולא הזמינה מפרחי 'סמדר', למים ששפכנו על שכנינו וזו הייתה אטרקציה, אך יותר מכל, אני מתגעגעת לפשטות של פעם, כי ככל שיש טכנולוגיה שאולי מייעלת את חיינו, אך גם מעצימה את אויבנו.

מי חשב על טילים בילדות של שנות ה – 80, מי חשב על ממ"דים, ומי האמין שנחייה כמו במטווח ונתפלל שכיפת ברזל לא תפספס ולא נרגיש על בשרנו את עוצמת הטילים? נכון המציאות השתנתה, התמימות כבר לא כאן, אולי גם לא הביטחון, ובכל זאת, לא הייתי רוצה לחיות בשום מקום אחר בעולם, רק כאן, משום שאני יודעת, שעד כמה שזה נראה לא בטוח, כאן הוא המקום הבטוח ביותר עבורי ועבור כל יהודי באשר הוא, רק כאן אני יכולה לבכות על כך שלא חגגו השנה את חג השבועות בגן, רק כאן אני יכולה להניף דגל בחלון ולחוש גאווה לאומית, ורק כאן יש את הצבא החזק ביותר בעולם, שישמור עלי, גם כשנדמה שהכל אבוד. לכן היום בלילה, כשיפתחו השמיים ונקרא את הקטע של מעמד הר סיני, בואו ניזכר לרגע, שיש לנו ארץ נהדרת, עם נהדר, שמה שישאיר אותו שפוי זו האחדות שלו לא שום דבר אחר. ובינתיים, שום רקטה מעזה לא תהרוס לי את החגיגה החלבית של היום בערב ועונג הבשרים של מחר בצהרים, בתקווה שתיכף הכל יגמר ונחזור לשגרת חיינו הלחוצה, למריבות של שמאל וימין ולקיטורים של יוקר המחייה, ועד אז חג שבועות שמח.

השאר תגובה