אחיי ורעיי,
״הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם״
בשבת שלפני ראש השנה אנו ניצבים לפני בורא עולם ובפרשה זו יש לנו זכות למצווה אחת: ׳וְשַׁבְתָּ עַד־ה׳ אֱלֹהֶיךָ׳. מדוע משתמשת התורה בפועל לשוב בלשון עבר? מדוע לא להתקדם ולבוא קדימה? ומה אנו למדים מכך בשעות קשות של מעידות ונפילות?
התשובות, בסרטון לפניכם.
ערב שבת פרשת ׳ניצבים׳.
שבת שלום ומבורך!
