אחיי ורעיי,
״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״
בפרשת השבוע בשבת החותמת את שנת התשפ״ג, אומר הפסוק ׳בפיך ובלבבך׳. אם לאדם יש מהווים בלב ורק אז הוא אומר אותם מפיו, מדוע מתחילה התורה קודם בפה ורק אז בלב, וכיצד קשור הדבר למילה, הבטחה של אדם לרעהו?
התשובות, בסרטון לפניכם.
ערב שבת פרשיות ׳ניצבים-וילך׳
שבת שלום ומבורך!