כשנה וחצי לאחר פטירתה – שער כניסת הולכי הרגל לבית הספר אורט הנרי רונסון יקרא שער דליה, לזכרה של השומרת המיתולוגית דליה רם ז"ל. "המחווה ריגשה אותנו מאוד" סיפר אחיה צחי רם.
לפני כשנה וחצי ירד עצב גדול על בית הספר אורט על שם הנרי רונסון באשקלון, עם היוודע דבר מותה של המאבטחת דליה רם שהייתה חלק בלתי נפרד מנוף בית הספר ב-17 שנותיה האחרונות, והשבוע בטקס מרגש במיוחד נחנך שער הכניסה לבית הספר והוא יקרא "שער דליה" לכבודה ולזכרה.
רם הייתה חלק מהווי וחלק מהנוף של בית הספר. תמיד עשתה את תפקידה באחריות, ועם חיוך, קשוחה שצריך, אבל כולם ידעו שליבה לב זהב. אין מי שלא הכיר אותה, בין אם אנשי צוות המורים, ההנהלה , ספקים חיצוניים של בית הספר, וגם רבים מהורי התלמידים. גם היא עצמה ראתה את עצמה מחלק בית הספר.
"דליה הייתה שומרת מסורה, ומאוד אהבנו אותה", סיפרו עליה התלמידים לאחר מותה. "בהתחלה היא הייתה קשוחה, אבל זו מערכת יחסים שנבנתה עם השנים. היא ליוותה אותנו מכיתה ז' ועד יב'. ראית שהיא דואגת לך באמת. גם כשהייתה פוגשת את בוגרי בית הספר תמיד התפתחה שיחה חברית, ראית שהיא מתעניינת". במקרים רבים אף היו התלמידים מספרים לה דברים אישיים ומתייעצים איתה.
לאחר מותה ומתוך מחשבה כיצד להנציח את זכרה של מי שהייתה חלק מהווי בית הספר, שקלו אנשי רונסון את דרך ההנצחה. כך ביוזמתו של המנהל האדמיניסטרטיבי יוסי אנצ'זלון הוחלט לקרוא לשער כניסת הולכי הרגל בו עבדה "שער דליה" לזכרה ולכבודה. מנהלת בית הספר שרון אטלן אף הגדירה אותה כ"מאבטחת פדגוגית", במה שיכול להסביר אולי יותר מכל את חשיבותה לבית הספר.
לאחר שסיפרו על היוזמה לאחיה צחי ויגאל שאישרו את הטקסט שנכתב על השער, התכנסו ביום שני השבוע לטקס מיוחד אנשי בית הספר, בהשתתפות אחיה. בטקס אליו הגיעו רבים מאנשי בית הספר כולל גמלאים ומנהלים לשעבר ,נשאו המנהלת שרון אטלן כמו גם המנהל האדמינסרטיבי יוסי אנצ'לזון דברים לזכרה וסיפרו על אישה ערכית ששמה את בטחון בית הספר בראש מעיינה. הכירה דורות של תלמידים ולא אחת פנתה ועדכנה במידה שהדאיג אותה ביחס לשלומו של תלמיד כזה או אחר. לא היה אדם שנכנס לשטח בית הספר ללא ידיעתה וכך שמרה על האקלים והמוגנות של בית הספר.
"הטקס היה מרגש מאוד, היה לי מאוד קשה ועלו בי המון זיכרונות מאחותי" סיפר השבוע אחיה צחי. "מאוד ריגשה אותי המחווה המדהימה הזו והעובדה שאחותי שאמנם עבדה כמאבטחת אבל תמיד ראתה את עצמה כחלק מהצוות, וגם הצוות ראה אותה ככזו וזה מאוד ריגש אותי. לה זה היה מאוד חשוב. כל השנים החליפו חברות אבטחה, והיא עברה חברות כדי להישאר ברונסון וחשוב שיזכרו אותה, ואין דרך יפה יותר להנציח אותה מלקרוא את השער לזכרה".
