יום המעשים הטובים צריך להציב לנו מראה מול הפנים שתגרום לנו לעשות חשבון נפש עם עצמנו, למה אנו צריכים שמישהו יתן לנו יום בשנה להיות טובים יותר? אנו לא מסוגלים לעשות זאת כל השנה?
השבוע התקיים יום המעשים הטובים, איזה מזל שמישהי בשם שרי הריסון הגתה את היום הזה. פעם בשנה אנחנו מתנתקים מהשנאה, הפוליטיקה, השסעים החברתיים וחושבים חיובי, יום אחד בשנה כולם מחפשים למי לעזור ואיך לעזור. ואני שואלת את עצמי, איך אפשר לשכפל את היום הזה לכמה חודשים, איך אפשר לצמצם את השנאה ולהגדיל את הנתינה? מוזר איך בהפרש של שבוע בלבד, ממדינה שסועה בין ימין ושמאל, שנאת חינם ומלחמת אחים, באותו יום, בשבוע לאחר מכן, כולנו הופכים להיות עם אחד ולב אחד. כבר אין ימין או שמאל, אין מזרחיים או אשכנזיים, אין חילונים ודתיים יש רק אנשים טובים. האם באמת בכדי להיות אדם טוב יותר אתה צריך להתאמץ כל כך שאתה לא מסוגל לעשות את זה יותר מיום בשנה? האם באמת כל כך קשה לנו, העם הנבחר, להיות אנשי רוח וחסד כל השנה? עולם החומר השתלט עלינו וכך גם יצר הרע, אנשים בכדי להגיע לעוצמה, מעמד ועושר מוכנים לרמוס את החברים הקרובים שלהם, לבזות את האנשים שמולם ואם אפשר גם לדרוך על כל אחד שעומד בדרך, בתור רכזת מעורבות חברתית בביה"ס שמתי לב כי ככל שמבקשים מהתלמידים להתנדב במסגרת המעורבות החברתית כך הם יותר אדישים לכך.
אם נצא רגע מהמסכים ונהפוך את ההתנדבות למשהו חינוכי שבשגרה, בלי יום שי ממומן ובלי פנקס החתמות, יכול להיות שנחזור לטוב של פעם, כי שנאת החינם הקיימת בתוכנו היום והמחשבה של דור שלם שטוען שלהתנדב זה להיות "פראייר" מוביל אותנו למקום לא טוב, לא לזה פילל אלוקים כשבחר בנו כעם הנבחר, וזה מה שהביא מבול וחורבן בעבר על עם ישראל, ואם נמשיך להישאר אדישים ומלאי שנאה לא רחוק היום שזה יקרה גם בדור שלנו, המלחמות הן רק הפרומו. אני מרחמת על אותם אלה שאינם מסוגלים להכיל את האחר בחברה, על כל אלה שהמילה סובלנות אינה נמצאת בלקסיקון שלהם, על כל אלה שעסוקים כל כך לשנוא עד שלא נותר להם כוח לאהוב. אני מאמינה שכל החיים הם ניסיון אחד גדול וכל פעם אנחנו נכשלים בו מחדש, וגם אני, אולי בעיקר אנחנו העיתונאים, שלעיתים כל כך רוצים לפרסם סיפור טוב שלא תמיד יודעים מה יהיו ההשלכות שלו על אחרים, העיקר לפרסם, זה נותן לנו באיזשהו מקום תחושה של כוח, אני יודעת שכל שבוע אני בניסיון חדש, אף פעם לא מתכוונת לפגוע במזיד ולא מתביישת לבקש סליחה עם פגעתי. אני מקווה שיום המעשים הטובים לא יישאר רק כתמונה או פוסט בפייסבוק אלא יחלחל בלבבות כולנו, שנבין כי כל יום מבחינתנו הוא יום המעשים הטובים, ואם נדע כיצד לגרום למישהו לחייך כל פעם מחדש, נצדיק את קיומנו בעולם זה. אני יודעת שבפוליטיקה ובעסקים זה כמעט בלתי אפשרי, אז בואו לפחות נעשה זאת בחינוך, בכל זאת, שהדור הצעיר יגדל בבועה אוטופית עד שיסיים את לימודיו ויצא אל העולם האמיתי, הנשכני והתחרותי. ולמרות כל אלה, לא הייתי רוצה להשתייך לעם אחר, אלא רק לעם ישראל.