אם נמשיך לשלם על טרנדים מחירי עתק ונתלונן שעושקים אותנו, כנראה שאנו צריכים לעשות בדק בית קודם כל אצלנו, ואח"כ נבוא בתלונות אל העולם שנעשה יקר מידי
טרנד הקראנצ' קורנפלקס שיגע השבוע את האנשים, כפי שטרנד הרולאפ שיגע אותם שבוע שעבר, כל פעם טרנד אחר, לא טעים בעליל, גורם להמון טיפשים לפתוח את הארנק ולשלם פי חמש מערכו של המוצר רק בשביל להיות בין הראשונים שיטעמו ויצלמו. הייתי ביום שישי האחרון בחנות הגלידות 'אורין', וראיתי איך המוכר פשוט מקצה כמות של הקראנצ' קורנפלקס, מחביא את הארגז היחיד מתחת לשולחן כאילו מדובר בסם הכי יקר שיש, ואנשים דורשים, דורשים, לא מכירים את הטעם, אך שמעו. מצחיק שאחיינית שלי קנתה שלושה כאלה, נתנה לילדה הגדולה שלה לטעום והילדה אמרה את האמת העגומה שכולם מפחדים לומר: "יש לזה טעם של חלב מקולקל". הילדה צודקת, כמה אנחנו באמת אוהבים את החלב של הקורנפלקס? הרי כשהפתיתים מסתיימים ונותר חלב, אנו ממלאים שוב את הקערה, אז מה המרדף אחר הטעם הזה? הרי אנחנו לא באמת מתייחסים לטעם, אנו רוצים להיות "אין", להיות הראשונים שהשיגו את המוצר החדש, לא אכפת לנו שעל הדרך אנחנו גם פראיירים גדולים. ובואו תשמעו סיפור יותר הזוי, השבוע עיניי מבחינות בפייסבוק בפרסום של אחד העסקים בעיר שמציג כי הגיעה גלידת הקורנפלקס אליו לעסק והעלות לאחד 35 ₪. כן כן, פי שלוש מהעלות המקורית והמתקבלת, אפילו בעל העסק עצמו, בשיחה איתי ציין כי לא שווה לקנות במחיר הזה, אך אל תטעו, אנשים הגיעו, קנו, וזה נחטף אחרי מספר שעות. איך אנחנו עם שאוהב לקטר, עובדים עלינו בעיניים, ואנו מקבלים את זה ומקטרים אח"כ על כל העולם רק לא על עצמנו, איפה החלק שלנו בזה? אנחנו מושפעים מטרנדים, רוצים לתת לילדים שלנו את כל מה שהם רוצים רק שוכחים לתת להם את מה שהם באמת צריכים, תרבות השפע משחיתה והופכת אותנו לאנשים רדודים, עצובים ועייפים. ובכל זאת לא משתנים, מושפעים מכוכבי רשת בטיק טוק או באינסטגרם וחושבים שכך מתנהלים החיים האמיתיים.
הכי עצוב זה שהצעירים של היום גם לא חושבים על פרנסה בעבודת כפיים, הם מעדיפים לא לעבוד מאשר לעבוד קשה, כולם רוצים להיות מנהלים, כולם רוצים לעבוד כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר, אין יציבות, אין תכניות לעתיד, יש רק את היום, שיהיה כמה שיותר נוצץ ויצטלם טוב. כשהמצלמה נדלקת את מינימום לאה שנירר, כשהיא נכבית את חוזרת להיות לכלוכית, אז אנשים ראו כמה מושלם לך, הם מלאי קנאה ואת שמחה, אך באמת בפנים, מה את באמת מרגישה? מצחיק שאלו שקונים את הטרנדים היקרים, ומשוויצים בשפע, הרבה פעמים הם אלו שבאמת לא ממש יש להם, אך הם מעדיפים להתעסק בתפל ולא בעיקר, והם אלו המשפיעים על תרבות הצריכה המוגזמת, הם אלו שמאפשרים למשק לעשוק אותם, אך הם אחר כך בוכים על יוקר המחייה, מה הם באמת יעשו על מנת לשנות? מבטיחה לכם ששום דבר, הם לא יקומו מהספה עם התיק לואי ויטון שלהם שנרכש ב-30 תשלומים ולא מאכלס אפילו טלפון נייד, הם לא יצטרפו לשום מחאה, ולא יקדישו יותר מחמש דקות למאבק ציבורי. לכן לפני שאנו שואלים את עצמנו למה הכל יקר פה? בואו נשאל את עצמנו למה אנו נותנים לזה יד. מעניין מה הטרנד הבא, אחרי הפיסטוק, הרולאפ והקורנפלקס, בטח עוד משהו שלא באמת יהיה טעים, אך יעשה רעש אז צריך לקנות. ונמשיך להיות נתינים של תרבות השפע, רק שנזכור כי בסופו של יום אל לנו להאשים מישהו, אלא רק את עצמנו.