הרפורמה של שרת החינוך יפעת שאשא ביטון כל כך מרוחקת מהמציאות היום יומית עימה מתמודדים מורי התיכון שלפעמים אני פשוט מזועזעת עד לאיזו רמה יכולים הפוליטיקאים להוריד את החינוך במדינה, ד"ר שאשא ביטון מזמינה אותך ליישם את הרפורמה בכיתות האתגר והאומץ – אם תישארי בכלל שרת החינוך עד שנה הבאה
כבר 15 שנים שאני מלמדת בתיכון את הכיתות היותר מאתגרות, וכל פעם אני נתקלת ברפורמה חדשה של שר חדש שרוצה להטביע חותם על גבם של המורים והתלמידים, פעם מקצועות בחירה, פעם הערכות חלופיות, פעם רק 4 יח"ל במתמטיקה ועוד ועוד קשקושים והמצאות. ובכל פעם מחדש שולחים את המורים להשתלמויות על תוכנית חדשה, ובפועל בשטח, אף אחד לא בודק באמת את האפקטיביות שלה ושוב מגיעים ומשנים תוכניות. אני חוזרת אחורה כמעט שלושים שנה לימי נעורי, מה היה לי? היה לי בית ספר יסודי עד כיתה ח', מבחני פסיכומטרי שהובילו אותי להתקבל לבית ספר שמתאים לצרכים שלי בכיתה ט', מבחני בגרות רק בכיתה יב' ומצטייני שר חינוך מעטים שקיבלו כמה מאיות בתעודה. הלימודים האקדמאים היו נראים שאיפה כמעט בלתי מושגת. המורים שלי לא רדפו אחרי רפורמות, שיווק ותפאורה והיה להם זמן להתעסק עם הנשמה שלנו ולהכין אותנו להיות דור טוב יותר, ציוני, ערכי, משפחתי ובעל כבוד לזולתו.
אני חוזרת לתקופה היום, מה יש לנו? בתי ספר יסודיים שלא ממש שינו משהו ברפורמה שלהם, חטיבות ביניים שמשגעות את הנוער וגורמים להם לגדול לפני הזמן, ובתיכון, מכיתה י' התלמידים עסוקים בהערכות חלופיות שאת רוב העבודה בהם עושים המורים או המתרגלים, בעיקר בכיתות האתגר והאומץ אך לא רק שם, כיתה יא' המורכבת ביותר בה מתקיימות רוב בחינות הבגרות ולכן התלמידים בכיתה זו לומדים הכי ברצינות, ואז מספר בגרויות בכיתה יב' והתלמידים מאמצע השנה כמעט ולא מגיעים. והנה פתאום מגיעה לה איזו דוקטור, שספק אם לימדה בכיתות מאתגרות בחייה, ומגיעה עם הצעה מהפכנית, בואו ניתן לתלמידים לעשות עבודת חקר במקום בגרות באזרחות, היסטוריה, תנ"ך וספרות, למה צריך את זה, מיותר שאזרח במדינת ישראל ייבחן על הדמוקרטיה, ולמה צריך תנ"ך, מיותר שהעם היהודי יכיר את היהדות שלו, והיסטוריה בכלל משעמם, העבר מת לא צריך לדוש אותו. בתוך מורה לאזרחות אני מתביישת ברפורמה הזו, שממעיטה מערך המקצוע שלמדתי המון באוניברסיטה גם תואר ראשון וגם תואר שני בכדי ללמד אותו טוב יותר. הדוקטור לא לקחה בחשבון מספר דברים בהצעה המהפכנית שלה, כמו היישום בשטח, כשאני למדתי באקדמיה שלוש שנים לימדו אותי איך להגיש עבודת חקר בשנה השלישית, היו קורסי יסוד כמו: הדרכה ביבליוגפית, סטטיסטיקה והסתברות, שימושי מחשב ושיטות מחקר, רק אז יכולתי להגיש עבודה שעסקה בדיסיפלינה אחת ולא ארבעה ביחד, והיו אלו לימודים שאני בחרתי ושילמתי עליהם. איך את גורמת לתלמיד לעשות עבודה כזו במהלך לימודיו התיכונים שהדבר העיקרי שיש לו בראש זה הרישיון והעבודה. הוא נותן את כל כולו בימי העיון לקראת הבגרויות ולא יותר, ובמבחן יש משהו שאין בעבודה, קוראים לזה רצינות. שאני אספר לך גברתי השרה מה קורה היום במכללות המורים שהציונים שם נמדדים רק על העבודות? זה הפך להיות שוק, לזה את רוצה להפוך את מערכת החינוך? ובואי נמשיך, נגיד שהתלמיד נבון, הצליח לעשות את העבודה, אך הוא ילד מאוד מופנם, איך תשכנעי אותו להגן עליה מול בוחן חיצוני מבלי להיכנס לחרדה? אני לפני שהגנתי על התיזה שלי באוניברסיטה שתיתי בקבוק רסקיו. ונגיד שעקפנו גם את המכשול הזה, מה נעשה עם תלמידים חלשים יותר? מה נעשה עם תלמידים ריאלים שהשנאה שלהם היא רבי מלל? למה מראש לפגוע להם בתעודה האיכותית שלהם.
גברתי השרה, את רוצה לעשות שינוי? תחזירי את המקצועות הטכנולוגיים לתיכון, תאפשרי לתלמידי האומץ והאתגר ללמוד מקצוע לחיים בתיכון ולהתפרנס בכבוד. אך הכי מעניין אותי זה, מה עם המורים? מה את מצפה מהם ואיך? אולי במקום ליצור רפורמות, ולהשתמש כל היום בסלנג של המאה ה21 תנסו קצת לחזור לבסיס? כיתות קטנות, בתי ספר לפי רמות לימודיות מתאימות, מבחנים בסוף יב' ופחות תוכניות ופרויקטים שמונחתים כל היום על המורים והתלמידים, תתחילו לתת גיבוי למורים, לטפל בנושא האלימות והחרמות בבתי הספר, בשכר המורים, בגירויים החיצוניים שמפריעים לתלמידים להיות תלמידים, ואח"כ תחפשו לשנות את מתווי הבגרויות, ואולי הגיע הזמן להתחיל את החינוך הזה מגן הילדים, ולא להביא את כל הצרות אל התיכון. בתור מחנכת יא, אני מאושרת שהכיתה שלי לא ברפורמה ובשנה הבאה אלמד אותם אזרחות כמו שצריך ללמוד.
