רגע לפני תשעת הימים אנו עוצרים לעשות חשבון נפש, מדוע חרב בית המקדש? בגלל שהיינו פחות דתיים או בגלל שהיינו פחות אנושיים? זו שאלה שצריכה להישאל גם היום, איזה סוג של חבר אנו מחפשים בחיים שלנו? חבר של אמת או חבר של אינטרס?
בעבר, המשפחה הייתה הדבר המרכזי בחייו של האדם, היא שמשה חומת המגן, הפרנסה, החברה הכי טובה, וככל שהמשפחה הייתה גדולה יותר, כך האדם היה מאושר יותר. בהעדר תרבות הפייסבוק, הווצאפ, התעסוקה המגוונת והניידות הבלתי מוגבלת, היו לאנשים רק את המשפחה הגרעינית שלהם ואת השכנים הסמוכים, איתם היו מבלים בשעות ערב בעיקר בחודשי הקיץ. לא הייתה תחרות, כי כולם היו באותו מעמד, לא הייתה קנאה, כי לא ראו משהו טוב יותר. ולא הייתה שנאה כי לא הייתה צרות עין. הכל היה פשוט כל כך, יפה ותמים. במציאות של היום, אתה לא באמת יכול לומר מי חבר אמת ומי חבר של אינטרס, הכל כל כך מתערבב עד שלעיתים אפילו הורים מרגישים מנוצלים על ידי ילדיהם. היום אם אתה אדם נטול אינטרס, חושבים שאתה לא נורמלי, ולעיתים אנו נותנים את האמון שלנו באנשים הלא נכונים, וכשאנו נפגעים הפגיעה עוצמתית. תקופת הקורונה שנכנסה אל חיינו בחודש מרץ ומסרבת לעזוב חשפה אותנו ללא מעט סיפורים מצערים, על מחלות, פיטורין, חובות כספיים, הורים שילדיהם הסתבכו, הורים שילדיהם לא מוצאים את עצמם בלמידה מרחוק, עבור כל אחד, הבעיה הפרטית שלו היא חורבן הבית, עד שלפעמים הוא אינו עוצר לרגע ואומר, "יכול היה להיות יותר גרוע," לעיתים אנשים צריכים חברים שבמקום שיבכו איתם, יעודדו אותם על הקיים, כשחברה בוכה לי שהילד שלה עושה בעיות בבית הספר, אני מפנה אותה לשמוע את החברה השניה שמספרת שכבר 20 שנה אינה מצליחה להביא אל העולם ילד בכדי שיהיה לה את הכיף להתלונן עליו. אחרים מדברים על ילד שאינו לומד, אני מפנה אותם לראות ילדים מחוננים שפתאום חלו במחלה קשה, הכל בחיים הוא יחסי.
אך הגעתי למסכנה כי האדם המאושר בחיים זה אותו אדם שהצליח במהלך השנים לצבור לעצמו כל כך הרבה חברי אמת, שנמדדים בעת צרה, שמקיפים אותו באהבת אמת, ברצון עז לסייע, לחבק ולתמוך, ויודעים שלא יקבלו דבר בתמורה, אולי איזה חיוך או ברכה, אשרי האדם שזכה לחברים כאלה, ומסכן האדם המוקף בחברי אינטרס, שברגע שיפסיק להטיל ביצי זהב הם יעלמו מחייו כאילו לא היו. אני רק מאחלת לו, לאותו אדם, שידע לזהות את אותם חברי אינטרס, לפני שיהיה מאוחר מידי עבורו. ואם יש מישהו שזיהה חבר אמת, שישמור עליו הייטב, כי במציאות של היום זהו מצרך נדיר בהחלט.
לכן, היום בעיקר, כשהתקשורת משדרת כל שטות וכל הפגנה שמטרתה ליצור הרס, בעקבות כל השפע הוירטואלי הקיים, בעקבות תוכניות הריאלטי שהופכות בין לילה מישהו למפורסם לרבע שעה ועושות לו נזק אישי ונפשי לשנים רבות, דווקא היום, עלינו לבחון טוב יותר את אלו שעומדים מסביב, לראות כיצד אפשר להכיל גם מי ששונה מאיתנו, להסתפק במה שיש לנו ולא במה שיש לשכן, לגלות סובלנות כלפי האחר גם אם קשה לנו, הרי גם אם תקרא בתורה יומם וליל ובמקביל תסלוד ממי שאינו כמוך, אתה לא באמת צדיק, אלא ההיפך הגמור. פעם בשנה, מגיע צום תשעה באב ומזכיר לנו לא רק לצום, אלא לעשות חשבון נפש בכדי שלא נראה בעתיד שוב חורבן הבית, והיום, בינינו, יש לנו הרבה יותר מה להפסיד. אם לא הבנתם את זה כבר, הקורונה ממחישה לכם זאת כל יום מחדש, חומר למחשבה.